<h1>רבינו ירוחם נ"ד ח"א</h1>
<h2>דף כד.</h2>
כל השמנים והפתילות שאמרו חכמי' שאסור להדליק בהם בשבת מותר להדליק בהן בי"ט, פירו' שמותר לתקן הנר בי"ט, חוץ משמן שריפה לפי שאין שורפין קדשים בי"ט פי' שמן שרפה שמן תרומה שנטמאת דלשרפה עומד כך פשוט בשבת.
<h2>דף לט:</h2>
מחמם חמין לרחוץ רגליו ביום טוב ואפי' אינם ראויי' לשתיה ועושה מדורה ומתחמם כנגד' בי"ט כך פשוט בביצה. פירוש ודוקא רגליו אבל לרחוץ כל גופו בחמין שהוחמו ביום טוב אסור כדאמרי' בשבת. ולרחוץ ביו' טוב בחמי' שהוחמו מער' יום טוב כתב גאון שמות' כי דוק' בשבת אסרוהו אבל לא יום טוב דלא גזרו רבנן אלא בשבת, וכן כתב רי"ף. ויש מי שכתב דאסור לרחוץ כל גופו אפילו בחמין שהוחמו מעי"ט כמו בשב' וכן כתבו התוספות, והרמב"ם כתב כמו הגאון. ולענין מרחץ להזיע ולכל שאר עניניו אין הפר' בין שבת ליום טוב וכל דיני' אלה לעניין שב' כתבתיו בנתיב שבת בח' ט' בעניני הרפואות.
<h2>דף מה.</h2>
אין מניחין נר ע"ג דקל מעי"ט להיות דולק בי"ט דמתוך שמותר לטלטלו ביום טוב יבא להשתמש באילן כך פשוט בשבת.
<h2>דף מו.</h2>
מנורה של חוליות שנתפרקה מותר להחזירה ביום טוב דאין בנין וסתירה בכלי' גבי יום טוב כך פשוט בביצה. ופירשו התוס' דמיירי דכלה מחוברת ואין נופל כאן איברים, דאם היתה כלה מתפרקת איברים איברי' אסור להחזירה כדאמרינן גבי שבת. ויש מי שפירש דהכ' מיירי ברפויה ולפיכך מותר, וההיא דשבת דאמרינן דאסור להחזירה מיירי שנכנסת החוליא בדחק גזירה שמא יתקע.
<h2>דף קיא:</h2>
לגרור הסוס או שום בהמה ביום טוב במגרר' שיש לה שינים והיא של ברזל פשוט בביצה שמותר והוא הנקרא קירוד בלשון חז"ל ושניו דקות וכל שכן הקרצוף ששניו גדולו' ואין עושה חבורה. ובתוס' כתבו כי זה דוקא בשל עץ כלומ' בשלהם שאינם משירות שער אבל שלנו שמשירות שער אסור דפסיק רישיה ולא ימות הוא כדאמרינן גבי סורק שער ראשו. ויש מי שכתב שאפי' בשלנו מותר אף על פי שמשיר שער מאחר שאינו נהנה לא הוי פסיק רישיה וכדאמרינ' בכתובות להדק נזייתא ביום טוב דמות', ולא דמי לסורק שערות שהוא נהנה.
<h2>דף קכא:</h2>
צואה או שרץ שמת והו' במקום שמאוס בעיניו וצריך לפנותו משם מות' לטלטלו ולהוציאו משם אפילו שלא על ידי כלי אלא ביד ממש כך פשוט בביצה, וזה אפילו בשבת כדגרסינן בשבת.
<h2>דף קכד:</h2>
הוצאה לצורך אכילה מותר ביום טוב והוצא' מאיסור טלטול כגון אבנים וכיוצא בהן אסורין כך פשוט בביצה. ועוד פשוט דמותר להוציא ביום טוב שלא לצורך דמתוך שהותרה לצורך אכילה הותרה נמי שלא לצורך בדבר שמותר לטלטל כגון תינוק וס"ת ולולב וכיוצא בו. ופי' ר"ח דוקא שהוא קצת לצורך היום כגון למצוה קטן למול וס"ת לקרות או לולב לצאת אבל בענין אחר לא. ור"ת כתב כי אפילו לטייל מותר להוציא, כגון כדור שמשחקין בו וכיוצא בו, וכן אם אדם צריך לילך לב"ה או לטייל אינו יכול להניח קטן יחידי שיכול להוציאו עמו, וכן להולי' ספרים לב"ה ולהחזיר'. וכן בירושלמי מותר להוציא מפתח של אוכלים, אבל מפתח של כלים אסור להוציא. ובתוספתא לפי מה שפירשו שמותר להוציא מפתח של אוכלים וכלים ריקנין שלא לצורך, כלומר שלא לצורך אכילה אבל הוא לצורך מצוה, ולפיכך יש להזהר שלא להוציא ביום טוב שלא לצורך. ובתשוב' הגאונים כל הוצא' לצורך אכילה מותר' ודכוותיה גבי תכשיט משום כבוד י"ט, אבל הוצאה אחרת אסורה כגון אותם שיוצאים עם מפתחות באזוריהם שלא כדין הם עושין ע"כ. ורבי פרץ כתב כי מפתחות של אוכלים מותר להוציאן בידו, אבל לא בחגורו משום עובדי דחול. והוא התיר להביא מחזורין מב"ה אפילו שלא היו צריכין להם עד מוצאי יום טוב, לפי שדרין בין הגוים כדאמרינן בירושלמי שלא יהא לבו דואג עליו.
<h2>דף קכח:</h2>
אין מילדין הבהמה בי"ט אבל מסעדים, כיצד אוחזין הולד שלא יפול לארץ ונופח לו בחוטמו ונותן דד לתוך פיו כדי שיינק, ומביא כלי של מים במלח ונותן לה לתוך הרחם כדי שתזכור צערה ותרחם עליו, ומזלפין מי שליא ע"ג הולד כדי שתריח ריחו ותרחם עליו. ודוקא טהור' אבל טמאה אינה צריכה כל זה כי אינה מרחקת ואם מרחקת אינה מקרבת אפילו יעשו לה כל זה פשוט בשבת. ונסתפק ר"י אם מסעדים בשבת כמו בי"ט כשיש רוב חלב בבהמה ומצטערת. מותר לומר לגוי בשבת וכל שכן בי"ט לחלוב הבהמ' ויטול החלב לעצמו, דצע' ב"ח דאורי' ואמי' לגוי דרבנן כדאמרינן בשבת (לעיל) בהמה שנפלה לאמת המים מביא כרים וכסתות וכו', כך כתב רמ"ה במציעא על ההיא דאמרינ' צער ב"ח דאוריתא.
<h2>דף קלט:</h2>
מת בי"ט ראשון יתעסקו בו עממין כלומר גוים. בי"ט שני יתעסקו בו ישראל, ואפי' בי"ט שני של ר"ה ואפילו לא אשתהי המת די"ט שני כחול שויוה רבנן לגבי מת אפילו לחתו' לו ולתקן לו תכריכין ולחתוך וללקט הדס כך פשוט בביצה. וכל שכן לחפור לו קבר ולעשות לו ארון, פירוש ודוקא בצנעא אבל בפרהסיא לא. ובירושלמי דוקא באדם שאינו מפורסם אבל באדם מפורסם עושין לו ארון אפילו בשוק. כתבו המפרשי' לפי זה עכשיו שאנו מפוזרין בין האומו' ויש מעט יהודים בכל המקומות כל אדם מפורסם כי כולי עלמא ידעי כשיש מת בשכונה. והחופר קבר למת בי"ט שני מותר. והחופרו מותר ליטול שכר ממנו כיון שהתירו לו חז"ל, דשמא לא ימצא בחנם אף על גב דאסור ליטול שכר בשבת אפילו במלאכה המותר' בשב'. ופרש"י במס' שבת דהא דאמרי' דיתעסקו בו עממי' דוק' דאשתהי המת כגון שמת בשבת שלפני י"ט, וכן כתב בה"ג מאן דשכיב בי"ט ראשון וחזו ליה דלא מינטר עד למחר טרחי' ומייתי' גוים וקברי ליה ואי ליכא עממים אסור לישראל למקבריה בי"ט ראשון אע"ג דסריח ובי"ט שני היכא דאיכא גוים לא יתעסקו בו ישראל כלל ע"כ. ונחלקו שאר הפוסקים עליהם כי כבוד הבריו' דוחה אמיר' לגוי שבות דרבנן, ואף על גב דלא סריח כבוד המת הוא שלא להלינו ועוד דאיכא תוספת צער לאוננין בי"ט. ועוד פשוט והאידנא דאיכא חברי חיישינן, כלומר פרסיים היו כופין ישראל לעשות להם מלאכה והיו דוחין אותם י"ט היום ואם יקברו מת ויראו אותו יאמרו כבר רשאים הם לעשות מלאכה ויכופו אותם למלאכתם. וכתבו הפוסקין כי בזמן הזה אין לאוסרו מטעם זה כיון דליכא חברי, ולא אמרינ' דהוי דבר שנאסר במנין, כדאמרינן לענין גלוי שאין אנו נזהרין מאחר שאינם מצויין נחשים. ונרא' כי מטעם זה לא כתבו רי"ף. אבל ר"ת כעס מטעם זה בצרפת על שעשו כל צרכי המת ורכבו עמו עד שהביאוהו לעי' אחר' וקברוהו כי ההיא דאמרינן לפי שאינ' בני תורה. ועוד כתב ולפי שיש יהודי' היום שמשתדלים במלאכת הגוים לכתוב להם ולעשות כל צרכם. אבל חלקו עליו כי אין אנו חוששין לזה הטע' כמו שכתבתי בנתי' י"ז (ח"ז) בענין תרמוסי' דשלקו להו גוים בענין בשולי גוים. ויש מקומו' שנוהגין שהגוי חופר הקבר ועושה הארון והתכריכים וכל דבר שיש בו איסור מדאוריתא אבל טלטול והוצאת המת עושין ישראל דמתוך שהותרה יציאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך כיון דאיכ' קצת מצוה, ומנהג יפה הוא וכן נוהגין באשכנז. והקוברין המת ביו' א' ואף על פי שסבורים שעושין מצוה מנדין אותם כך פשוט בסנהדרין (כ"ו ע"ב) ואם פסולין לעדות כתבתיו בספר מישרי' בדיני עדו'. ולפי פרש"י שפירש במועד קטן על ההיא דאין עושין כוכין שאם מת בי"ט שני ואין רוצין לקוברו בו ביום שלא התירו אלא לטלטלו או דברים שאין בהם טורח, אבל אין עושין בו ביום דבר שיש בו איסור מלאכה וכן כתבו בתוס'. והרא"ש כתב כי נראה לו שאסור ואפילו על ידי גוי.
<h2>דף קמו.</h2>
שובר אדם חבית לאכול ממנה גרוגרות ובלבד שלא יכוין לעשות כלי כלומר לתקנה בשבירת פיה כדי שיהא יותר טובה להשתמש ולשים בה שום דבר כך פשוט בשבת וכן פשוט בביצה. פירוש וזה מיירי אפילו בשלמה. ובתוספ' כתבו דוק' בחבית שבורה ודבקו שבריה בשו' דבר כגון דבק וכיוצא בו כדמוקי לה בגמרא במוסתקי כלומר שדבקו אותה בשרף הנקר' כך, אבל בחבי' שלימה אסור דגזרינן שמא יתכוין לעשותה כלי. וראשון נראה עיקר, וכן נר' סברת רי"ף. והא דמוקי לה במוסתקי אליבא דרבי אליעזר דגזר בשלימה שמא יתכוין לעשותה כלי כמו שאסר לקטום עצי בשמי' להריח שמא יקטמנו לחצות, אבל לרבנן דלא גזרי וקיימא לן כוותיהו כמו שכתבתי למעלה מותר אפילו בשלימה (מותר). פירוש וכן בשבת.
<h2>דף קמט.</h2>
בני חבורה המקפידין זה על זה עוברים ביום טוב משום מדה ומשום משקל ומשום מנין ומשו' לוין ופורעים ביום טוב כך פשוט בשבת. פירוש משום מדה, כדאמרי' ביום טוב אומ' אדם לחברו מלא כלי זה אבל לא יאמר לו מדה זו והם מחמת קפידה מזכירין מדה לברר מה שמשיחין לו. ויש מפרשי' דאפילו אמר מלא לי כלי זה אסור, כי לאלו המקפידין הוי כמזכיר מדה. ומשו' משקל, דאין משגיחין בי"ט במאזנים והם מחמת קפידה שוקלין, אי נמי דמותר לשקול ביד לטבח שאינו אומן ולדידהו אסור. ומשו' מנין, פי' בה"ג דאומר אדם לחנוני תן לי מאה אגוזים ולא יאמר תן לי ק' ואז יהיו ק"ק שאני חייב, והם מזכירים תמיד מה שחייבין, אי נמי שאפילו לומר תן לי ק' להם אסור אפילו דרך שאלה. ומשו' לוין ופורעין, פי' בה"ג דאינו ר"ל בלשון שאלה כ"כ קפידה אלא בלשון הלואה.
